תנועה מקושרת במדע

פרויקט חיים עבורי הוא מחקר מתוך הקסם והמדע. את הקסם מצאתי (שוב) בהתמקדות, עם המדע יש לי יחסים מורכבים והפילוסופיה של ג'נדלין התוותה לי את הדרך לעשות זאת. קסם עבורי כרגע היא היכולת לחוש לתוך …(מצבים, מושגים, אנשים) ולאפשר מתוך כך שינוי במציאות. תנועה לא מדעית בעליל.
בקריאת ספרו פורץ הדרך של ג'נדלין ('מודל תהליך'), ההתמקדות אינה קסם אלא התפתחות אורגנית של האינטראקציה גוף-סביבה. היא קסם עבור המודל המדעי שרובנו חיים בתוכו ומבינים את המתרחש בחיינו על פי עקרונותיו.
.
מה יקרה אם ניגש למחקר המדעי כשאנו חיים מתוך מודל התהליך?מה יקרה אם נקשיב לפלט סנס שלנו כדי לגלות את שנמצא מעבר למושגים ולמודלים המדעיים הקיימים?
מה אם המידע שמשמש לתכנון ניסויים יגיע גם מהידע המדעי שהצטבר עד כה, אך גם מתוך מידע שמתהווה וחי בתוכי תוך כדי האינטראקציה עם השדה המדעי?
אני קוראת לזה ידע מקושר

תנועה מקושרת במדע

לאחר כעשור בו מרבית העשייה שלי כוונה ללמד את ההתמקדות ולאפשר התפשטות רוחבית שלה, נעתי הלאה למקום שאליו ההתמקדות …מיקדה אותי. עשרים שנים קודם לכן עשיתי תואר שני נשכח בביולוגיה. כרגע, עם חזרתי לדוקטורט באימונולוגיה, אני מנסה לעשות תנועה מקושרת במדע.
תנועה מקושרת היא תנועה התמקדותית בשדה נטול התמקדות. עבורי, פירושה ששום אספקט שאני פוגשת במדע לא נתפס כחיצוני לי; ומצד שני אני לא יושבת “בהיכל ההתמקדות” אלא נעה במציאות נטולת התמקדות.זו תנועה מאתגרת הדורשת שני דברים מהותיים:
א. התמקדות –התמקדות-התמקדות
ב. החזקה של שני מודלים במקביל וקבלה של שניהם כרלוונטיםוכאמיתיים. במקרה שלי: המודל המדעי ומודל התהליך. אני מבינה שלמרות הרתיעה האינסטינקטיבית שלי מהמודל המדעי- זהו מודל מציל חיים. מתוך כך, אני לא מגיעה עם א'גנדהלשנות את המודל המדעי, אלא עם רצון לבדוק את היחסים האינהרנטיים בין מדע והתמקדות כפי שהם מתבטאים בגופי ובמחקר המדעי עצמו.
אני החוקרת וגם הנחקרת, בו זמנית. וכשם שהמחקר המדעי עצמו משתנה ומתפתח מתוך התוצאות שמתארגנות למודל, כך גם אופי המחקר שלי, מוקדי תשומת הלב והתגליות משתנות תוך כדי….

האם זה אפשרי?

בזמן כתיבת הטכסט (ספט 2012) אני כשנה במעבדה ועד כה ההתמקדויות הרבות מספור שעשיתי במהלך השנה היו מחוץ לגבולות המעבדה (אפשר לקרוא על חלקן במאמרי: A PROCESS MODEL SCIENTIST: WHAT DOES IT REALLY MEAN IN PRACTICE)
ופתאום, קורות הבלחות התמקדותיות במעבדה.
כשאנו בתוך מערכת/שדה/סביבה נטולת התמקדות אנו כמו גרגר קטן בסביבת כוכב לכת ענק, ובקלות נישאב אליו ונתפרק בתוכו. לי נוצר לפתע “קן התמקדותי” באזור הספציפי בו אני עובדת (שם גם התחילו הבהובי ההתמקדות)
הגוף שלי, במאות השעות בו שהיתי באזור הזה, יצר סביבה חדשה המאפשרת התמקדות בתוכה, גם אם מרחב המעבדה כולו זר לכך.
זה נוצר בזכות התהליכים שעשיתי כל השנה. כל תהליך כזה פתח אותי למורכבות המובלעת הטמונה באינטראקציה שבין מדע להתמקדות. הבאתי בגופי מידע חדש לסביבה, שהיה לה כמו אויר צח. החומרים סביבי התחילו לחיות, הסביבה כולה מכילה יותר אינטראקציה.
זו תחושה טובה שאני יכולה ליצור קן התמקדותי, גם בסביבה הפוכה לכך לגמרי. זה מעניק אפשרות ואולי גם תקוה למתמקדים אחרים שפועלים במערכות מנוכרות.

יוג'ין ג'נדלין (הטכסט מתוך שיעורים מוקלטים, משמיעה):

"…יש לנו שני סוגי שיטות, שני סוגים שונים של סדר, והם לא נמצאים בקונפליקט.
סוג אחד של סדר הוא השיטה המדעית שבה אנו מחלקים דברים ליחידות נפרדות, ואנו משאירים אותן נפרדות כדי שנוכל לחזור עליהן. אנו צריכים את ה"יחידות" נפרדות וקבועות כדי שנוכל לעשות דברים. עם היחידות אפשר לעשות דברים נפלאים ואנו רוצים להשאיר אותן. 7 ביליון אנשים על כדור הארץ לא יכולים לחיות בלעדיהן. הסוג השני הוא אנחנו, ואיך אנחנו חיים מתוך אינטראקציה. וזו דרך שונה. וכל עוד אנו יודעים שיש לנו את שני אלו, ולא מתבלבלים לחשוב שאנו זה המוח שלנו, או שהגוף שלנו הוא רק מבנה… זה בסדר. אנו התהליך החי שמרגיש את עצמו קיים, אנחנו מה שעכשיו כאן, וזה לא אותו דבר כמו מודל היחידיות. אך אנו מודים לשיטה המדעית, לא מנסים לפגוע בה. חשוב רק לדעת שיש שתי שיטות, ושאנו יכולים לעבור ביניהן כל הזמן, ואכן – אנו עוברים כל הזמן…"

כשאני

כשאני במעבדה כרגע, אני לא יכולה "לעבור בין הסדרים כל הזמן". גם "הקן ההתמקדותי" מעלה בינתיים מידע שאי אפשר ליישם במחקר הקונקרטי. אני מבינה שאני זקוקה לדי-טור: זמן ארוך של לימוד מודלים, הבנת מושגים, ניסיון הולך ומצטבר בעריכת ניסויים והתבוננות בתוצאותיהן. הידע הזה (explicit & implicit) יוכל בעתיד לייצר הבחנות רלוונטיות, ולאפשר אולי את התנועה שג'נדלין מדבר עליה.

על המעבדה הלבנה (מתוך מידע שעלה בהתמקדות)

המדענים של המעבדה הלבנה חשים את החומר…אך זה לא מתרגם למילים. הם חשים את החומר שנמצא במבחנה…והתכונות שלו נספגות בגופם; זו דרכם להבין אותו. מעגל מדענים מתקבץ לאחר זמן בו כל אחד חש-חקר חומר אחר. הם נוגעים זה בזה בשתי אצבעות. בדרך זו מתקיימת העברת מידע ומתהווה תאוריה תחושתית משותפת. מה שמתארגן הוא לא מוצר ולא מושג ולא מילה, אלא תצורה משותפת שמוחזקת בחיבור ביניהם. כך המידע שומר על החיות שבו. כשחולה מגיע אליהם הם מדגימים לו בדרך מסוימת את התצורה הבריאה…והגוף שלו מבין איך להשתנות

אודות דנה גניהר

מבכירות מורי ההתמקדות בארץ, Coordinator מורשית להסמכה מטעם המכון הבני"ל להתמקדות, דוקטורנטית לביולוגיה באוניברסיטת חיפה, ומשלבת בהתמקדות את הכשרתה בקידום רעיונות חדשים ובפילוסופיה המהפכנית של ג'נדלין. עוד..להפנות לדף של דנה

שתף כתבה
Tweet about this on TwitterShare on Google+Share on Facebook

תגובה אחת

  1. נירית

    שלום דנה

    מאד מעניין

    הקישור למאמר באנגלית שבור

להשארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים