ב- 1970 במאמר תגובה למחקרים שחקרו את השפעת מפגשי פסיכותרפיה על מצב המטופלים כתב ג'נדלין:

"ההגדרה התפקודית הרווחת של "פסיכותרפיה" היא ששני אנשים נשארים שעה בחדר ביחד, ואחד מהם טוען שהוא מנסה לעשות פסיכותרפיה. לא רק שיש כפילות בהגדרה זו משום שהיא משתמשת במילה "פסיכותרפיה" כדי להגדיר פסיכותרפיה, אלא חמור מכך, היא משתמשת רק במילה זו. אין אינדיקציה למה שקורה בחדר!

המילה, החדר, והכוונה לעשות פסיכותרפיה אינם מגדירים פסיכותרפיה.

האם ניתן לדמיין שפסיכותרפיה, בכל דרך שנחשוב עליה, עלולה לא לקרות בחדר? אכן, אפשר בהחלט לדמיין זאת".

במילים אחרות ג'נדלין שואל: האם העובדה ששני אנשים נסגרים בחדר, ובכוונת האחד לעשות פסיכותרפיה – פירושה שפסיכותרפיה אכן נעשית?

על אותו משקל, אפשר לשאול: האם העובדה שבכוונתו של אדם לעשות מדע, יש לו מעבדה, הוא מזריק לחיות חומרים שונים, ועושה אנליזות לתוצאות, פירושה שמדע אכן נעשה?

אני טוענת שלא. כדי שמדע יעשה, אנו זקוקים למשהו שהוא מעבר לפרוצדורות מדעיות, לחדר הקרוי מעבדה ולכותרת…

אפשר לראות זאת באנלוגיה לסופר: האם די בכך שאדם יקרא לעצמו סופר ויקליד מילים כדי שנקרא לו  סופר? בוודאי נכתב הרבה על מה הופך סופר לכזה, אך לפחות נרצה שתהיה בו רגישות מורכבת למצבים אנושיים ויכולת לשאת את הרגישות הזו לשדה השפה.

כך נרצה שתהיה במדען איזו רגישות מורכבת בתחום שהוא מנסה לפתח, ויכולת לשאת את הרגישות הזו לשדה המדע.

או כמו שאיינשטיין אמר:

אין דרך לוגית לגילוי חוקים יסודיים אלו. יש רק את דרך האינטואיציה, הנעזרת בתחושה לסדר הנמצא מתחת התופעה.   [a feeling for the order lying behind the appearance]

אם למדען אין תחושה לסדר או לחוקיות מתחת לתופעות, או בלשון אחרת הוא רואה רק את התופעות, או אין לו את היכולת לשאת תחושה זו לשפה המדעית- הוא לא עושה  מדע! או לפחות לא סוג התהליך שאני קוראת לו מדע (יתכן ואנשים אחרים יכנו זאת כך…)

האם ניתן לעשות "יותר" מדע במעבדה?

look_deeper

כדי לענות על כך, אפשר להחליף את השאלה בכותרת הפוסט לשאלה הבאה: יש מדען במעבדה?

או ליתר דיוק, מי זה שחש את הסדר מתחת לתופעה? ואיך הוא עושה זאת?

ג'נדלין התעניין ב- Implicit knowledge (ידע שאין לו עדיין ביטוי בשפה) של מומחים וכיצד להפוך אותו ל- explicit knowledge  (ידע שמבוטא בשפה). ההנחה היא שהידע הזה, שהצטבר מניסיון עשיר של מחקר, מצוי במדען implicitly גם אם עדיין הוא לא ניתן להמשגה בשפה הפורמלית בה פועל המדען. כדי להכניס את הידע החשוב הזה לשיח המדעי, אי אפשר להשתמש בשפה המדעית (הכוללת פרוצדורות ואנליזות) משום שהידע טרם מצוי בה, אלא יש לפעול בדרך אחרת, כזו המצליחה לגעת ישירות בידע הזה . כדי לגעת בידע הזה, מציע ג'נדלין לפנות לגוף. הגוף של החוקר, הוא זה שחש את התחושה (של הסדר מתחת לתופעה…).

 הפילוסופיה של ג'נדלין: the philosophy on the implicit  והפרקטיקה שאני מנסה לגזור מתוכה: focusing oriented science מסייעת לחוקר להעביר את תשומת הלב שלו ל- Felt sense  : תחושת החוקר לגבי תחום החקר שלו שאינה-במילים-עדיין. המיומנות לזהות ולשכלל תחושה זו מאפשרת מגע עם הImplicit  – אותו מרחב שכשהחוקר במגע איתו, יש לו פוטנציאל לעשות מדע.

אך גם אם החוקר נמצא במגע עם תחושות כאלו, עדיין עליו ללמוד איך להישאר איתן ולנסח מהן פרוצדורות מדעיות שיבחנו אותן. אם לא כן, הן יתמוססו חזרה לרקע.

כך שנדרשים פה שני מהלכים, מהלך ראשון: לפנות לרובד תחושתי המכיל קישורים וסדרים שאינם מוגדרים עדיין, והמהלך השני הוא להישאר ברובד התחושתי לאורך זמן כדי לנסח מתוכו השערות וגם ניסויים שניתן לבצע בפועל כדי לבחון השערות אלו.

לשמחתנו, קיימים מדענים שעושים זאת ספונטנית; מסקרן אותי מה היה קורה לו יותר חוקרים היו מפתחים סוג כזה של מודעות בתוכם. מה היה קורה לו המדענים היו נועצים ב Felt sense שלהם כחלק אינהרנטי מעשיית המדע שלהם.  איך המהלך הזה ישפיע על הנוף המדעי הנוכחי?

שתף כתבה
Tweet about this on TwitterShare on Google+Share on Facebook

3 תגובות

  1. סמעאן עאסי

    אני בטוח שעל ״מדען״ שקורא את זה נזכר מייד באותם רגעים שהייתה ״תחושה״ שיש כאן תפועה חשובה ושיש בו סדר מסויים, תחושה חזקה שצובטת לך בלב וקוראת לך לשים לב. הרבה אנשי מדע מתעלמים מזה והרגשות שלהם ממוסכות ע״י תוצאות שאר החוקרים בעולם, נגררים לעולם של קאוס חסר סדר. לפעים ללכת אחרי ״האינטואיציה המושכלת״ יכולה להיות פריצת הדרך הבאה.

    דנה: אהבתי מאד מה שכתוב והבנתי אותו איך שהתחברתי אליו.

  2. דנה יקרה,
    בלי הרבה מילים.
    אהבתי מאוד.
    מתגעגע.
    פוטנציאל אינסופי.
    תודה,
    רוני

  3. מקסים.זה כמו לשמוע איזו מוסיקה שקטה בין השורות של מה שקוראים.

להשארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים